Published On Oct 21, 2018
בנות, באנו לענות.
בחופשת סוכות התפתחה מחאה סביב הופעותיו של דודו פארוק בפני נוער על במות ציבוריות. פארוק, נער שכונות, "ראפר ישראלי" אם תרצו, הוא דמות פארודית פרי מוחו הקודח של חייל משוחרר, "בן טובים" מצפון תל אביב.
רבות לא מצאו שעשוע בפרודיה אלא הסוואה נוחה לשגר לעולם עוד טקסטים פוגעניים כלפי נשים, מילים גסות ומחפיצות שיצמררו אתכם אילו היו נאמרות שלא בשיר. כדי לסבר את האוזן לקוראיי הקשישים, השיר המפורסם ביותר שלו "דוד המלך" (ערק ערק ערק) - נפתח במילים הקסומות: "יושב על הטיל וטס לה בתחת". אבל הנוער מת על זה ומת עליו.
כשישבתי לחשוב למה הוא מרגיז אותי, הגעתי למסקנה שאנחנו, או אני בכל אופן, נגועה בצביעות בסיפור הזה. גם אני שיננתי כנערה טקסטים איומים של סאבלימינל שנמצא היום בקונצנזוס, לגיטימי ומוערך. יותר מזה, אין לי ספק שאם ינחת פה אחד מהראפרים הגדולים מארה"ב יפרסו לו שטיח אדום גם בכנסת. ולידם, פארוק הוא בריטי מנומס.
אז מה בכל זאת שונה? ב - 2018 לנשים כבר יש תודעה לגבי האופן שבו הן מוכנות שיתייחסו וידברו אליהן. למדנו לשים גבולות ובעיקר - למדנו לענות.
וכך הפך הטיל לאינפנטיל.
אם ראפ זה מגרש משחקים בלי כללים - אני מוכנה לשחק בו.
במקום לבקר אותו מהצד, להשפיע (אולי) מבפנים.
**אודה בהזדמנות זו מעומק הלב לאנשים האהובים בדיגיטל של "ישראל היום" שהרימו את הקליפ הזה בכשרון רב, למפיק המוזיקלי התותח אמיתי לוטפי, ולאסיף שלי - עוד אין לנו ילד אבל הנה בייבי ראשון משותף.
כל כך מרגש להפוך מחשבות למציאות.
אז בנות, באנו לענות.
